#1 מדור ארכי פרחי עם טל פרי
מי את ומה את עושה בחיים? (ספרי לנו על עצמך)
שמי טל, אני סטודנטית לתואר שני מחקרי בלימודי מגדר באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בימים אלו אני כותבת תזה על האוסף הארכיוני של חיה שלום – אחת הפעילות המרכזיות ב"נשים בשחור" ובתנועת השלום הפמיניסטית בשנות ה-90, וממקימות קל״ף (קהילה לסבית פמיניסטית).
המחקר שלי עוסק בארכיונאות פמיניסטית קהילתית בישראל/פלסטין ובוחן את ההצטלבות בין זהויות לסביות, פמיניסטיות ואנטי-מיליטריסטיות באקטיביזם בתקופת האינתיפאדה הראשונה.
לצד הלימודים, אני עובדת ב״אזרחיון – ארכיון המאבקים החברתיים בישראל״ ומתנדבת בארכיון הפמיניסטי "אשה לאשה" בחיפה. בפעילות פוליטית שלי אני משלבת בין מחקר ארכיוני לאקטיביזם עכשווי.
איך הגעת לתחום הזה?
בדיעבד הבנתי שהייתי עם הראש בארכיון עוד הרבה לפני שהגעתי לארכיון.תמיד חשבתי על העבר. חשבתי על כל המאבקים שהיו פה לפני ועל חוסר אונים לאור מציאות קשה. האם עוד הרבה א.נשים הרגישו ככה פעם, וגם היום? חיפשתי שייכות, ולהרגיש שאנחנו לא לבד בעולם, שאנחנו לא מתחילות מאפס. גם תמיד אהבתי דברים מוחשיים; דיסקים וספרים ואת החפצים של סבתא שלי וכל דבר שהיה מקרקע אותי למציאות.
בארכיון מצאתי את מה שחיפשתי. נקודות מבט, סיפורים וחוויות שסוף סוף נראו הגיוניות בתוך מערבולת של כאוס המציאות פה. החיבור לעבר אפשר לי להרגיש שאני חלק ממשהו גדול יותר ולהאמין בסיכוי ליצור בעתיד אחר.
אלו קולות או סיפורים חשוב לך במיוחד לשמר?
העשייה שלי שואפת להחזיק יחד את המאבק הפמיניסטי, הלסבי והאנטי-מיליטריסטי, ולהאיר את ההצטלבויות ביניהם.
אני מזדהה במיוחד עם עמדות שמאתגרות את הנחות היסוד של חברה פטריארכלית ומיליטריסטית, וחשוב לי לשמר את הזיכרון של מאבקים שנוהלו מהשוליים גם מתוך סולידריות וגם מתוך הבנה כי דווקא אלו הם בעלי הפוטנציאל הטרנספורמטיבי ביותר.
למה חשוב לארכב את המאבקים שלנו מהעבר ומההווה?
מאבקים חברתיים, במיוחד אלו של קבוצות מודרות, כמעט ואינם מתועדים בארכיונים רשמיים וזה לא במקרה. הארכיון המוסדי הוא התגלמות של יחסי הכוח בחברה, ויש ניסיון אקטיבי למחיקה של כל מה שאינו נכלל בנראטיב ההגמוני.
הארכיון מעצב את הזיכרון הקולקטיבי של החברה ובהתאם גם את ערכיה, את ההיסטוריה והתרבות שלה, וכן גם את הדמיון הפוליטי שלנו כחלק מהחברה.
תיעוד ושימור של הקולות שלנו בעבר ובהווה, הוא חלק ממאמץ התנגדותי ומהווה בעיני אקט פוליטי.
הוא מאפשר לנו לשמור את ההיסטוריה בחיים, ללמוד ממנה, וגם לא לשכוח שהיינו כאן ועודנו.
אם לא ניאבק לשמר את מה שנבנה בעמל רב ולאורך שנים נאבד ידע עצום, שייכות קהילתית, והשראה שיכולה לדחוף קדימה. חשוב לזכור שאנחנו לעולם לא מתחילות מאפס, אנחנו חלק משרשרת ארוכה של מאבקים חברתיים ושל א.נשים שניסו להפוך את העולם הזה לטוב יותר, וגם הצליחו בהרבה מובנים.
כל דור ממשיך מהנקודה שבה הדור הקודם עצר, והדור הבא יתחיל מהמקום שאנחנו משאירות לו.
ספרי על חוויה/ רגע מטלטל מעבודתך הארכיונאית/ אקטיביסטית?
המחקר שלי כולל דיגיטציה וניתוח של אוסף שמע – 52 קסטות מתוך הארכיון של חיה שלום. זה פרויקט שדרש האזנה ממושכת, ולמעשה הפך את הקולות שמופיעים בו לחלק משמעותי מחיי היומיום שלי. יש משהו עוצמתי בשהייה ממושכת עם קולות: את לומדת להכיר את האנשים, לזהות אינטונציות, להבין קשרים.
נראה לי שהרגע הכי משמעותי היה כשהבנתי את ההשפעה של ההאזנה לקולות מהעבר על החוויה שלי בהווה.
ככה הפנמתי שהארכיון הוא לא רק אובייקט מחקרי או מושא לימודי, אלא גם זירה רגשית, מרחב רפלקסיבי. הוא מקום שבו מתגבשת ומשתנה התפיסה שלך, הזהות הפוליטית שלך, וההבנה שלך את המציאות עצמה.
