30 שנה למשפט ששינה את היחס של ישראל לנשים מוכות

כולם ידעו שיהודה בוחבוט היה טיפוס אלים, וכולם ידעו שהוא מכה את כרמלה, אשתו.

"כשהוא היה עצבני, הוא היה לא אנושי, לא היה אפשר לשלוט עליו", תיאר זאת בנו יצחק. איתן, בן אחר אמר "זה לא היה משהו מתחום ההגיון בכלל". אחיו של יהודה, צ'רלי, סיפר ש"הוא היה בחור אלים. ככה הוא היה, משהיה בן 6. וכרמלה, מהיום הראשון שהם הכירו – הוא היה מרים ידים". יניב, אחד מילדיהם של הזוג אמר "זה הגיע למצב שאמרתי שיבוא יום וזהו – אני אאבד את אמא שלי. יבוא יום וזהו, אמא שלי גמרה את החיים, תישאר רק תמונה בעיתון".

ההפתעה היחידה הגיעה כשכרמלה הספיקה להרוג את יהודה לפני שהוא הספיק להרוג אותה.
וזה לא שהוא לא ניסה. במהלך 24 שנות נישואיהם, יהודה לא הפסיק להתעלל בכרמלה. דקר אותה בסכין (וגם מברג ופטיש), הטיח בראשה מתכות, זרק, בעט, קלל, לעג ועשה בה ככל העולה ברוחו.
בפעם האחרונה שיהודה בוחבוט תקף את כרמלה, היא נמלטה לחדר של בנם שבדיוק חזר הביתה מהצבא. היא לקחה את הרובה, דרכה אותו ותכננה לירות בראשה כשיהודה נכנס לחדר. ואז היא ירתה בו 24 כדורים.
הרצח שזעזע את המדינה יצר שיח ציבורי משמעותי סביב אלימות נגד נשים, הכשלון של המערכת להגן עליהן, וגם האם האלימות והתעללות השיטתית נגדן היא עילה לגזירת עונש מופחת.
ב-12 בספטמבר 1994, לפני 30 שנה בדיוק, בית המשפט המחוזי קבע שלא. רצח זה רצח פסק בית המשפט, וגזר על כרמלה 7 שנות מאסר.
בוחבוט ערערה על גזר הדין לבית המשפט העליון. במקביל התקיים קמפיין ציבורי גדול להפחתת עונשה של בוחבוט ולשינוי החקיקה כך שאלימות נגד נשים תוכר כעילה להפחתת גזר דין (כהגנה עצמית). נשים ברחבי הארץ הפגינו עם הסיסמא "כולנו כרמלה בוחבוט".
שנה לאחר מכן, בית המשפט העליון קיבל את ערעורה, והפחית את עונשה ל-3 שנים בכלא. השופטת דליה דורנר, שתמכה בקיצור העונש בעקבות נסיבות המקרה פתחה את פסיקתה במילים:
כרמלה בוחבוט הייתה אישה מוכה. עשרים וארבע שנים התעלל בה בעלה. ביישוב הקטן שבו היא מתגוררת היה זה סוד גלוי. הורי בעלה, אחיו, אחיותיו והסביבה, כולם ידעו על כך ושתקו. היא הסתובבה כצל, נושאת על פניה ועל גופה סימני חבלה ואינה מעלה חיוך.

בהמשך פסק הדין כתבה:
רגש הצדק לא יכול להשלים עם כך שאישה זו, שמעשי טרור זוועתיים כאלה עברו עליה, תהיה נמקה בכלא זמן כה רב…אם כל חטאת אינה תגובת הייאוש של קורבן ההתעללות, אלא שתיקת החברה, החל באלה היודעים על מסכת ההתעללויות ואינם מדווחים על כך, וכלה ברשויות שאינן מתערבות במידה הדרושה.
ע"פ 6353/94 – כרמלה בוחבוט נ' מדינת ישראל

הפרשיה של בוחבוט הפכה לאחת הבולטות והמשפיעות בתולדות המדינה, בגלל שהיה שם הכל.

✔ אכזריות בלתי נתפסת
✔ אין ספור תמרורי אזהרה
✔ משפחה מזרחית עם כיפות שחורות מהפריפריה (קריית שמונה)
✔ כשלון אדיר של כל המערכות והסביבה
מה שבטוח הוא שפרשת כרמלה בוחבוט הפכה לפרשת קו המים ביחסה של המדינה וכן יחסו של הציבור בישראל לאלימות נגד נשים.

בעקבותיו החלו התארגנויות של נשים. נשים שהחלו לפעול להנצחת הנרצחות, להעלות את הנושא לסדר היום התקשורתי, לפעול להגברת המענים (והתקציבים) של מערכת הרווחה וגם לשינויי חקיקה.
אחד מתיקוני החקיקה הבולטים שהושגו בעקבות פרשת כרמלה בוחבוט היה גם תיקונו של חוק העונשין בשנת 1995, במסגרתו נחקק סעיף 300א. סעיף זה איפשר לבית המשפט להקל בעונש של מי שהורשע ברצח, אם הרצח נעשה כשהיה במצוקה נפשית קשה עקב התעללות חמורה ומתמשכת בו או בבן משפחתו, בידי מי שהנאשם גרם למותו. כיום, בעקבות השינוי בחוק, המתה של אדם בנסיבות אלה לא תיחשב לרצח, אלא להמתה בנסיבות של אחריות מופחתת (סעיף 301ב(א), עבירה שעונשה עד 15 שנות מאסר.
תיקון החוק גם סלל בהמשך את הדרך לשחרורן המוקדם של נשים אחרות שנגזרו עליהן מאסר ממושך על רצח בעלן המתעלל, כגון דלאל דאוד.

זמן לא רב לאחר ההריגה של יהודה בוחבוט ז"ל, התראיינה כרמלה לתוכנית "עובדה" מכלאה. זו היתה אחת הפעמים הראשונות שהציבור בישראל נחשף בפריים טיים לעדותה של אישה מוכה בגוף ראשון. לצידה, העידו בתוכנית גם ילדי הזוג ואף אחד מאחיו של יהודה – צ'רלי – על האלימות הקשה שספגה כרמלה (וגם הילדים עצמם) מצידו של יהודה. בפתיחת התוכנית ציינה אילנה דיין כי ב-3 השנים שקדמו לשידור התוכנית – 1994 – נרצחו בישראל 75 נשים על ידי בן זוגן- ממוצע של 25 לשנה.

בשנים שאחרי הפרשה, הושגו הישגים רבים במלחמה נגד אלימות נשים, ומספר הנרצחות החל לרדת בעשור הראשון של שנות האלפיים.

אבל לא לעולם חוסן.

בשנים האחרונות התהפכה המגמה וישנה עלייה חדה ועקבית במספר הנרצחות מדי שנה. לפי נתוני שדולת הנשים, עד כה בשנת 2024 נרצחו 19 נשים- ממוצע של 2 נשים בחודש, כש-2023 היתה שנת שיא בעשור האחרון עם 28 נרצחות. המקרה של כרמלה בוחבוט היא דוגמא מאלפת להצטלבויות של מאבקים, גם לחשיבות של מאבקים חברתיים כדי לשנות את החקיקה והמציאות. הוא מראה לנו איך מאבקים חברתיים יכולים לפעמים להצליח ולהפוך את העולם למקום טוב יותר (גם אם לפעמים זה לאט מדי או מאוחר מדי עבור אחדות).
אבל הוא גם דוגמא לכמה חשוב לא לוותר ולהמשיך להילחם כל הזמן, וכמה הרבה עבודה עוד נותרה.

יש לכם.ן חומרים ממאבקים, קמפיינים, הפגנות או חומר אחר מהמחאה כנגד אלימות נגד נשים ככלל או כרמלה בוחבוט בפרט? מוזמנים.ות להעלות אותם.ן לארכיון של המזרחיון באזור האישי- לחצו כאן